<h1>ראבי"ה סימן שצ"ב</h1>
<h2>דף כא:</h2>
יודיעני מורי אם גבי חרם אומר הקהל לו יעשה [כן] אף על פי שגזרנו, אם הוי התרה. דאפילו ב[נ]דר, דשייך ביה התרה וחרטה, משמע הכי דשרי, דגרסינן בפרק ארבעה נדרים [כ"א ע"ב] ההוא דאתי לקמיה וכו' אמר ליה תהא כבעית, ולא אמר בלשון מותר, מדלעיל נקיט ושרא, [ו]לא נקיט הכא הכי. ותו דגרסינן [ע"ז ע"ב] לא יאמר אדם לאשתו בשבת מופר ליכי נדריך כדרך שאומר בחול אלא אומר טלי ואיכלי וכו', ואי מדאורייתא [הוא] הלשון היכי מצי מיפר [ב]כי האי לישנא. ומיהו צריך שיהא הכונה לשם ביטול, כדמשמע בגמרא [שם]. ומיהו תימה הא דברים שבלב הוא, ושמא שתי לשונות משמע. ואף על גב דגמרינן מזה הדבר חכם מתיר ולא מיפר, היינו שיד[בר] רק כאותו ענין שמשמע [ש]מתיר ועוקר הנדר מעיקר[ו], ולא שיפר, שזה אינו עוקר מעיקר[ו], ומההיא דבעל מיגז גייז [נזיר כ"ב ע"א] אין הוכחה, ופשוט. וגרסינן בירושלמי [פ"י ה"י] [רבי אבהו] משמ[יה] דרבי יוחנן הזקן אומר אין כאן נדר אין כאן שבועה והבעל אומר מופר לך מבוטל לך, וזקן היינו חכם, והיינו דרבי יוחנן דאמר [ע"ז ע"ב] חכם שאמר בלשון וכו', אלמא שאין קפידא בלשון. ותו מספקא לי אדם שנשבע בנטילת חפץ שלא להתפלל עם חבירו ופעמים ש[חבירו] מתפלל והוא שליח ציבור, וכשיוצא זה אין שם עשרה, [מי הוה] נשבע לבטל את המצוה ולא חיילא. ויודיעני מורי אם יש הפרה לנשבע בנטילת חפץ, כי רב האי פסק שאין לו הפרה. ויודיעני מורי הא שאמר אבוה דשמואל אשת ישראל שנאנסה אסורה לבעלה וכו', בפרק נערה [כתובות נ"א ע"ב], ואם כן היכי הות אסתר עומדת מחיקו של אחשורוש ויושבת [בחיקו של מרדכי], והיא לא היתה מן הצווחות מתחילה ועד סוף. ואדוני מורי ורבי יצוה עלי כהדין [מטו] על עבדו. ושלום לתורתו וישיבתו כנפש אב"י העזר"י.
<h2>דף עז:</h2>
יודיעני מורי אם גבי חרם אומר הקהל לו יעשה [כן] אף על פי שגזרנו, אם הוי התרה. דאפילו ב[נ]דר, דשייך ביה התרה וחרטה, משמע הכי דשרי, דגרסינן בפרק ארבעה נדרים [כ"א ע"ב] ההוא דאתי לקמיה וכו' אמר ליה תהא כבעית, ולא אמר בלשון מותר, מדלעיל נקיט ושרא, [ו]לא נקיט הכא הכי. ותו דגרסינן [ע"ז ע"ב] לא יאמר אדם לאשתו בשבת מופר ליכי נדריך כדרך שאומר בחול אלא אומר טלי ואיכלי וכו', ואי מדאורייתא [הוא] הלשון היכי מצי מיפר [ב]כי האי לישנא. ומיהו צריך שיהא הכונה לשם ביטול, כדמשמע בגמרא [שם]. ומיהו תימה הא דברים שבלב הוא, ושמא שתי לשונות משמע. ואף על גב דגמרינן מזה הדבר חכם מתיר ולא מיפר, היינו שיד[בר] רק כאותו ענין שמשמע [ש]מתיר ועוקר הנדר מעיקר[ו], ולא שיפר, שזה אינו עוקר מעיקר[ו], ומההיא דבעל מיגז גייז [נזיר כ"ב ע"א] אין הוכחה, ופשוט. וגרסינן בירושלמי [פ"י ה"י] [רבי אבהו] משמ[יה] דרבי יוחנן הזקן אומר אין כאן נדר אין כאן שבועה והבעל אומר מופר לך מבוטל לך, וזקן היינו חכם, והיינו דרבי יוחנן דאמר [ע"ז ע"ב] חכם שאמר בלשון וכו', אלמא שאין קפידא בלשון. ותו מספקא לי אדם שנשבע בנטילת חפץ שלא להתפלל עם חבירו ופעמים ש[חבירו] מתפלל והוא שליח ציבור, וכשיוצא זה אין שם עשרה, [מי הוה] נשבע לבטל את המצוה ולא חיילא. ויודיעני מורי אם יש הפרה לנשבע בנטילת חפץ, כי רב האי פסק שאין לו הפרה. ויודיעני מורי הא שאמר אבוה דשמואל אשת ישראל שנאנסה אסורה לבעלה וכו', בפרק נערה [כתובות נ"א ע"ב], ואם כן היכי הות אסתר עומדת מחיקו של אחשורוש ויושבת [בחיקו של מרדכי], והיא לא היתה מן הצווחות מתחילה ועד סוף. ואדוני מורי ורבי יצוה עלי כהדין [מטו] על עבדו. ושלום לתורתו וישיבתו כנפש אב"י העזר"י.
